מחסון לחוסן – משפטי ומשפחתי

הורות היא אינה במשימה פשוטה !!

קל וחומר בתקופת קורונה כשסיר הלחץ מבעבע ורותח בתא המשפחתי, כשבני הזוג סוחבים על גבם סכסוך ומשקעים קודמים וכעת מצויים יחד 24/7 ונאלצים להתמודד עם סיטואציות מורכבות.

לסיר לחץ זה, התווספו לאחרונה תקנות סד"א החדשות ובתוכם תקנות ביהמ"ש לענייני משפחה אליהם כפופים הצדדים, לרוב בני זוג בהליך פירוד, כשעליהם לשים במרכז את ילדיהם המשותפים ולא תמיד מצליחים לעשות כן.

אם עד כה המושג "טובת הילד" ריחף מעליהם כהלכה נהוגה מביהמ"ש העליון, ברוח האמנה הבינלאומית בדבר זכויות הילד, וועדת רוטלוי ואח', כשעוד ב1989 קבעה אמנת האו"ם כי בכל הפעולות הנוגעות לילדם, תהא טובת הילד השיקול הראשון: "להבטיח לילד הגנה וטיפול ככל שיידרש לטובתו…" וכן , ".. לילד המסוגל לחוות דיעה משלו יש זכות להביע דיעה.."

כעת עם כניסת התקנות לתוקף, שנת 2021 המושג מקבל תוקף משפטי ומקום בתקנות.

מן הכלל אל הפרט,

אם בשימור הקשר עסקינן, בוועדה זו, הרי שגם בתקנות המחוקק מכיר בחשיבות העליונה של שימור הקשר בין הורה וילד ומביא זאת לידי ביטוי בתקנות

התקנה 2 בתקנות בימ"ש לענייני משפחה, ניתן לראות עיגון של המושג "טובת הילד" בין שורות החוק, כולל שמירת האינטרסים שלו בהתחשב ברצונו, בגילו וכישוריו המתפתחים.

לא עוד הפנייה למושג הכללי אלא ציטוט החוק כלשונו.

בפרק ב לתקנות ניתן מעתה ביטוי להשתתפות הקטין בהליך המשפטי, ביה"מש מאפשר מעתה שמיעת הקטינים בפניו או בפני יחידת הסיוע , ויהיה על השופט לתת משקל ראוי לדיעה זו בבואו לתת החלטה, תוך התחשבות בגיל הקטין ומידת בגרותו.

בתקנה 15 המושגים הסדרי ראייה ומשמורת, השגורים בתביעות הדדיות בין בני זוג בסכסוך ואף נשאו קונוטציה שלילית, כילדים "אסירים" בידי הוריהם "המחויבים "במשמורתם מכח האפוטרופסות הטבעית כלפיהם, הפכו כעת (על אף שמזה זמן כעורכות דין לענייני משפחה אנו משתמשות במושגים אלו כנוהל שבשגרה אך לא כחובה!!!), למושגים מרוככים ויש להשתמש במטבעןת הלשון "זמני שהות/ שהייה" בלבד.

עוד בתקנה 15 נפתח הפתח לתביעה "חדשה" בנפרד מהנוהל שהוציאה כב' השופטת חיות, והיא "תביעה להבטחת קשר" כמובן בין קטין לקרוב משפחתו, באופן זה הופכים זמני השהות למחייבים, חובת הורים לילדיהם אינה מסתיימת בהולדתם

הבשורה החדשה על סעיפיה תיכנס לתוקף באפריל השנה מתוך אמונה לשינוי השיח בין כתלי ביהמ"ש ומחוצה לו.