הפעם היה חשוב לנו להביא את דבריה של   ד"ר ענבל בר-און, מתוך פוסט שפירסמה בפייסבוק.

דברים אלה מקבלים משנה תוקף כשאנו כעורכות דין מגיעות לבתי המשפט בייצוג צד זה או אחר בסכסוך  ועדיין משתמשים מולנו במושג משמורת מתוך הרגל, ואני נאלצים לתקן לזמני שהות, זוהי תחילתו של השינוי לטובה… והוא מתחיל בשינוי השפה המשפטית, אז אל תתביישו לתקן….

"לאט לאט, (ויש שיאמרו אולי מהר מהר) מתחוללת מהפיכה של ממש לנגד עינינו בתחום גרושין וסכסוכי משמורת. בתי המשפט הולכים ומאגפים את המושג ׳משמורת׳ ומבקשים לייתרו ולהתמקד באחריות הורית ובחלוקת זמני שהייה בלבד. כמי שמלווה מאות משפחות בתהליכי פרידה בקונפליקט גבוה, אני עדה שוב ושוב לשימוש לרעה במושג משמורת כמבטא משאלה להורות עקרית/משנית, בית מרכזי, הורה מרכזי וכיוב׳ ולחתירה למתן מעמד עודף ולא שוויוני בהיבט זה. ובשפה שלי, הכשרת הקרקע הפסיכולוגית ליצירת תנאים להתפתחותו של ניכור הורי, ייתורו של הורה אחד ומתן עדיפות על פני השני/יה.

המאבקים על הגדרת הורה משמורן/לא משמורן ייצרו במשך שנים רבות מאבקים עזים, ליבוי של קונפליקטים, השמצות, השחרה ונסיון להשיג סטטוס, כוח ומעמד חזק יותר על פני ההורה האחר. בגדרו של המאבק על המשמורת מותר הכל: להשחיר את הצד השני, להעליל עליו, להתלונן עליו תלונות סרק, לגרור את הילדים להעיד בבימ׳ש, להתיש אותם באבחונים שוב ושוב, ולייצר מצב תודעה של מלחמה. ילדים החיים תחת  קונפליקט ומאבקי משמורת חשים שהם בשדה קרב. המציאות נחווית עבורם מבהילה, מפתיעה, לא יציבה, הם מגלים דריכות פסיכולוגית רבה, תהליכי ההתפתחות שלהם נפגעים והם מתומרנים פעמים רבות לצדד בצד אחד ולערוך הפחתת ערך לצד השני. בהרצאות שלי (ד"ר בר און) אני מספרת לאנשי המקצוע אלו מחירים כבדים המחקר והפרקטיקה מציגים באשר לילדים שנמצאים בתווך ושעושים בהם שימוש במאבקי משמורת. לשמחתי הגדולה, בשנים האחרונות הולכת ונסללת הדרך באמצעות "ועדת שניט" שקראה לעריכת שינויים בתפישת חזקת הגיל הרך. ממצאי מחקרים מהפסיכולוגיה ההתפתחותית מצביעים על חשיבות מעורבות שני ההורים בחיי הילד לאחר הגרושין, ודרך פסקי דין והכרעות שיפוטיות (פסק הדין המנחה של השופט שוחט, תלה׳מ 13008-02-21, השופט ויצמן, הדיין אוריאל אליהו בכתיבתו החריפה והדיין מאיר פרימן שהתייחס לחוסר המשמעות של המושג ועוד שופטי משפחה בעת האחרונה) שמאיינות את המושג משמורת ובכך מקבעות את התפישה של שני הורים, הנדרשים להיות מחויבים לילדיהם, כאופוטרופסיים טבעיים של ילדיהם.

איני נאיבית. מאבקי שליטה וכוח בין הורים בתהליכי גרושין ימשכו כל עוד השפה המשפטית הננקטת במדינת ישראל הנה שפה אדברסרית. אולם, יש בייתור המושג משמורת להוציא החוצה זיז משמעותי בו נאחזו הורים רבים לייצור קונפליקט עז ביניהם, תחת פתיחה ושימור הליכים מסלימי מאבק.

 מהפכות מסוג זה לא קורות ביום אחד, אלא בעבודת נמלים יום יומית של שילוב מערכות: משפט, פסיכולוגיה, סוציולוגיה של הקונפליקט ותהליכים בהשתנות חיי משפחה בעידן הפוסט מודרני. מזמינה אתכם להצטרף. ולא לעמוד מנגד".

 ובמעבר לשולחננו: דברים אלה חשובים מאוד ויפים ונכונים אך חשוב לנו להביא כאן גם את הצד השני של המטבע כאשר בייצוג של אשה, עמד הצד השני נחרצות על משמורת משותפת (היה בולט מאוד שרצה רק להפחית מזונות) ואחרי דיונים רבים  קבעה השופטת שבגיל שש יגיש תביעה מתאימה, כשהעלנו פוסט בנושא היו שקיטרגו ושאלו למה השופטת לא קבעה מראש (כחלק משינוי השפה והרוח החדשה) במקום לגרום לו להגיש שוב תביעה.. 

לימים יכולות  לשתף שהבחור לא מגיע לראות את הקטינים ולא משלם מזונות.

לכן, בדיני משפחה ימשיך (לעיתים לצערנו ולעיתים לשמחתנו) כל מקרה להיות נידון לגופו ומן המוסכמות שאין מקרה אחד דומה למשנהו.